<h1>תקון סופרים לרשב"ש — השער הראשון</h1>
<h2>דף פב.</h2>
בחיוב העמדת הסופרים ותנאיהם בס"ד. תניא בפרק קמא דסנהדרין כל עיר שאין בה עשרה דברים הללו אין תלמיד חכם רשאי לדור בתוכה. בית דין מכין ועונשין וקופה של צדקה נגבית בשנים ומתחלקת בשלושה ובית הכנסת ובית המרחץ ובית הכסא ורופא ואומן ומלמד תינוקות ולבלר. והטעם בכולן מבואר. בית דין מכין ועונשין, לפי שהוא יסוד להנהגת (המכונה) [המדינה] שאם יהיה איש כל הישר בעיניו יעשה אין שם תורה ולא סדר ישוב (מכונה) [מדינה], לפיכך צריך שיהיה שם בית דין מכין ברצועה ובמקל ליסר העוברין ולענוש נכסין ולאסורין. וקופה של צדקה כדי לפרנס העניים, שבזכות הצדקה ישראל נגאלין, וגדול כחה של צדקה כמו (שהזהירו) [שהזכירו] בפרק קמא דגטין [ז' ע"א] ובפרק קמא דבתרא [י' ע"א] ובפרק מציאת האשה [כתובות ס"ו ע"ב], והיא נגבית בשתים שאין נוהגין שררה על הצבור בפחות משתים כדאיתא במסכת שקלים [פ"ה ב'] ובפרק קמא דבתרא [ח' ב']. ומתחלקת בשלושה לפי שהוא דן למי ראוי ליתן ולמי אין ראוי ליתן כדאיתא התם בבתרא. ובית הכנסת לפי שתפלת צבור נשמעת כדאיתא בפרק קמא דברכות [ח' ע"א], והיא מכלל הדברים שכופין בני העיר זה לזה לעשות כדאיתא בתוספתא [ספי"א דב"מ] והביאה הריא"ף ז"ל בפרק קמא דבתרא. ובית המרחץ כדי לחוף (ראשו) [ראשן] בנות ישראל קודם טבילה כמו שתקן עזרא כדאיתא בפרק מרובה [ב"ק פ"ב ע"א]. ובית הכסא כדי שלא יתרחק שיצטרך לצאת חוץ לעיר, ואמרו בפרק קמא דברכות [ח' ע"א] על זאת יתפלל כל חסיד אליך לעת (מצוה) [מצוא] זה בית הכסא. ורופא לרפאת חוליהם, שהרי התורה נתנה רשות לרופא [לרפאות] כדאיתא בפרק החובל [ב"ק פ"ה ע"א] ובפרק הרואה בברכות [ס' ע"א]. ואומן הוא הרופא שמרפא מורסות וחבורות ומקיז דם, כדאמרינן בפרק לא יחפור [ב"ב כ"ב ע"ב] הנהו אומני דהוו יתבי תותי תאלי ואתו עורבי ואכלי (דמה) [דמא] כלומר אומנים מקיזי [דם] היו יושבים תחת דקלים קטנים והיו העורבים באים ואוכלים הדם. ובפרקי דחסידי [תענית כ"א ע"ב] אמרינן אבא אומנא שהיה מקיז דם, ונקרא גם כן אומנא המוהל כדאמרינן בפרק המילה [שבת קל"ג ע"ב] האי אומנא דלא מאיץ סכנתא היא ומעברין ליה. ומלמד תינוקות לפי שאין העולם מתקיים אלא בהבל פיהם של תינוקות [כדאיתא בפרק כל כתבי (שם קי"ט ע"ב), ואם אין גדיים אין תיישים כדאיתא באגדה בחלק (ירושלמי סנהדרין פ"י ה"ב), וכל עיר] (ועיר) שאין בה מלמד תינוקות מחרימין אותה ומחריבין אותה כדאיתא התם בשבת [קי"ט ע"ב] וליהושע בן גמלא מזכירין אותו לשבח שתקן שיהיו מלמדי תינוקות בכל עיר ועיר כדאיתא בפרק לא יחפור [ב"ב כ"א ע"א]. ולבלר לכתוב ספר תורה תפילין ומזוזות ולכתוב שטרותיהן. ובפרק קמא דחולין [ט' ע"א] [אמר רב יהודה] אמר רב תלמיד חכם צריך שילמוד שלושה דברים כתב שחיטה ומילה. ופירש רבינו תם ז"ל שידע תקון שטרות. ולפיכך צריך ליזהר באומנות זו וכל מי שאינו בקי בה אל יהא לו עסק בה לפי שממונן של ישראל תלוי בידו ומי יתקן את אשר עותו, והוא פסידא דלא הדר כדאיתא בפרק לא יחפור [ב"ב כ"א ע"ב] ובפרק המקבל [ב"מ ק"ט ע"א] שתלא טבחא ואומנא וספר מתא כלהו כמותרין ועומדין דמו. וכתב הרמב"ם ז"ל בפרק י' מהלכות שכירות [ה"ז] הנוטע אילנות לבני המדינה שהפסיד וכן הטבח של בני העיר שנבל הבהמות והמקיז דם שחבל והסופר שטעה בשטרות ומלמד תינוקות שפשע בתינוקות ולא למד או למד בטעות וכיוצא בכל אלו האומנין שאי אפשר שיחזור ההפסד שהפסידו מסלקין אותן בלא התראה מפני שהן מותרין ועומדין עד שישתדלו במלאכתן הואיל והעמידו אותן הצבור עליהם עכ"ל, ולפיכך לא היו ממנים אלא סופרים הבקיאים בדינים, כמו שאמרו בפרק יש נוחלין [ב"ב קל"ו ע"א] ובפרק זה בורר [סנהדרין כ"ט ע"ב] מי איכא מדי דאנן לא ידעינן וספרי דבי רב ידעי שאילנינהו לספרי דאביי וספרי דרבא וידעי, ובפרק חזקת [ב"ב נ"ה ע"א] אמר רב אשי אמר לי רב הונא בר נתן שאילתינהו לספרי דרבא ואמרו לי הלכתא כרב הונא בריה דרב יהושע. ומכאן יראה שהסופרים היו בקיאים באומנותם יותר מהחכמים, ורב נחמן היה מתפאר שאביו היה סופר הדיינים כדאיתא בפרק קמא דמציעא [ט"ז ע"ב] דאמר התם אבא ספר דיינא דמר שמואל הוה. ואל ירבו לשאול בשכרן והדין המרבה בשכר סופריו הוא בכלל ויטו אחרי הבצע כדאיתא בפרק במה (אשה) [בהמה נ"ו ע"א].
<h2>דף פה.</h2>
בחיוב העמדת הסופרים ותנאיהם בס"ד. תניא בפרק קמא דסנהדרין כל עיר שאין בה עשרה דברים הללו אין תלמיד חכם רשאי לדור בתוכה. בית דין מכין ועונשין וקופה של צדקה נגבית בשנים ומתחלקת בשלושה ובית הכנסת ובית המרחץ ובית הכסא ורופא ואומן ומלמד תינוקות ולבלר. והטעם בכולן מבואר. בית דין מכין ועונשין, לפי שהוא יסוד להנהגת (המכונה) [המדינה] שאם יהיה איש כל הישר בעיניו יעשה אין שם תורה ולא סדר ישוב (מכונה) [מדינה], לפיכך צריך שיהיה שם בית דין מכין ברצועה ובמקל ליסר העוברין ולענוש נכסין ולאסורין. וקופה של צדקה כדי לפרנס העניים, שבזכות הצדקה ישראל נגאלין, וגדול כחה של צדקה כמו (שהזהירו) [שהזכירו] בפרק קמא דגטין [ז' ע"א] ובפרק קמא דבתרא [י' ע"א] ובפרק מציאת האשה [כתובות ס"ו ע"ב], והיא נגבית בשתים שאין נוהגין שררה על הצבור בפחות משתים כדאיתא במסכת שקלים [פ"ה ב'] ובפרק קמא דבתרא [ח' ב']. ומתחלקת בשלושה לפי שהוא דן למי ראוי ליתן ולמי אין ראוי ליתן כדאיתא התם בבתרא. ובית הכנסת לפי שתפלת צבור נשמעת כדאיתא בפרק קמא דברכות [ח' ע"א], והיא מכלל הדברים שכופין בני העיר זה לזה לעשות כדאיתא בתוספתא [ספי"א דב"מ] והביאה הריא"ף ז"ל בפרק קמא דבתרא. ובית המרחץ כדי לחוף (ראשו) [ראשן] בנות ישראל קודם טבילה כמו שתקן עזרא כדאיתא בפרק מרובה [ב"ק פ"ב ע"א]. ובית הכסא כדי שלא יתרחק שיצטרך לצאת חוץ לעיר, ואמרו בפרק קמא דברכות [ח' ע"א] על זאת יתפלל כל חסיד אליך לעת (מצוה) [מצוא] זה בית הכסא. ורופא לרפאת חוליהם, שהרי התורה נתנה רשות לרופא [לרפאות] כדאיתא בפרק החובל [ב"ק פ"ה ע"א] ובפרק הרואה בברכות [ס' ע"א]. ואומן הוא הרופא שמרפא מורסות וחבורות ומקיז דם, כדאמרינן בפרק לא יחפור [ב"ב כ"ב ע"ב] הנהו אומני דהוו יתבי תותי תאלי ואתו עורבי ואכלי (דמה) [דמא] כלומר אומנים מקיזי [דם] היו יושבים תחת דקלים קטנים והיו העורבים באים ואוכלים הדם. ובפרקי דחסידי [תענית כ"א ע"ב] אמרינן אבא אומנא שהיה מקיז דם, ונקרא גם כן אומנא המוהל כדאמרינן בפרק המילה [שבת קל"ג ע"ב] האי אומנא דלא מאיץ סכנתא היא ומעברין ליה. ומלמד תינוקות לפי שאין העולם מתקיים אלא בהבל פיהם של תינוקות [כדאיתא בפרק כל כתבי (שם קי"ט ע"ב), ואם אין גדיים אין תיישים כדאיתא באגדה בחלק (ירושלמי סנהדרין פ"י ה"ב), וכל עיר] (ועיר) שאין בה מלמד תינוקות מחרימין אותה ומחריבין אותה כדאיתא התם בשבת [קי"ט ע"ב] וליהושע בן גמלא מזכירין אותו לשבח שתקן שיהיו מלמדי תינוקות בכל עיר ועיר כדאיתא בפרק לא יחפור [ב"ב כ"א ע"א]. ולבלר לכתוב ספר תורה תפילין ומזוזות ולכתוב שטרותיהן. ובפרק קמא דחולין [ט' ע"א] [אמר רב יהודה] אמר רב תלמיד חכם צריך שילמוד שלושה דברים כתב שחיטה ומילה. ופירש רבינו תם ז"ל שידע תקון שטרות. ולפיכך צריך ליזהר באומנות זו וכל מי שאינו בקי בה אל יהא לו עסק בה לפי שממונן של ישראל תלוי בידו ומי יתקן את אשר עותו, והוא פסידא דלא הדר כדאיתא בפרק לא יחפור [ב"ב כ"א ע"ב] ובפרק המקבל [ב"מ ק"ט ע"א] שתלא טבחא ואומנא וספר מתא כלהו כמותרין ועומדין דמו. וכתב הרמב"ם ז"ל בפרק י' מהלכות שכירות [ה"ז] הנוטע אילנות לבני המדינה שהפסיד וכן הטבח של בני העיר שנבל הבהמות והמקיז דם שחבל והסופר שטעה בשטרות ומלמד תינוקות שפשע בתינוקות ולא למד או למד בטעות וכיוצא בכל אלו האומנין שאי אפשר שיחזור ההפסד שהפסידו מסלקין אותן בלא התראה מפני שהן מותרין ועומדין עד שישתדלו במלאכתן הואיל והעמידו אותן הצבור עליהם עכ"ל, ולפיכך לא היו ממנים אלא סופרים הבקיאים בדינים, כמו שאמרו בפרק יש נוחלין [ב"ב קל"ו ע"א] ובפרק זה בורר [סנהדרין כ"ט ע"ב] מי איכא מדי דאנן לא ידעינן וספרי דבי רב ידעי שאילנינהו לספרי דאביי וספרי דרבא וידעי, ובפרק חזקת [ב"ב נ"ה ע"א] אמר רב אשי אמר לי רב הונא בר נתן שאילתינהו לספרי דרבא ואמרו לי הלכתא כרב הונא בריה דרב יהושע. ומכאן יראה שהסופרים היו בקיאים באומנותם יותר מהחכמים, ורב נחמן היה מתפאר שאביו היה סופר הדיינים כדאיתא בפרק קמא דמציעא [ט"ז ע"ב] דאמר התם אבא ספר דיינא דמר שמואל הוה. ואל ירבו לשאול בשכרן והדין המרבה בשכר סופריו הוא בכלל ויטו אחרי הבצע כדאיתא בפרק במה (אשה) [בהמה נ"ו ע"א].
